זהו שיר מאוד עצוב הנושא כזה כאוב,
אם תשים תחבושת, לא יעזור לך שנתיים.
הגיבור של הסיפור להגיד אותו אסור,
נגלה רק שהשם שלו כמו אפריים

יום אביב בכפר קטן ציפורים שרות בגן,
נמלה עוברת אך המנגינה נשארת.
בחצר נולד תינוק ומיד התחיל לצעוק
"לא קוראים לי 'פריים - שמי גוליית ולא אחרת!"

כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל,
גיבורים ברחו הביתה,
לוחמים זייפו ת'גיל.
הם קראו לו "השד מאשקלון".

בגנון אמר שלום ילדים עברו לדום,
בן חמש וכבר הספיק להביא הביתה סלע.
התאמן כל יום שעות בלהפריע לחיות,
יש אומרים היה לו קול נמוך מים המלח.

כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל
גיבורים ברחו הביתה
לוחמים למדו חליל
הם קראו לו בשקט מרחוק.

הנה בא אלינו, בא אלינו גולי, גוליית
מקווה שגם הפעם הוא יחשוב אותי נחמד.
הנה בא אלינו, בא אלינו גולי, גוליית,
מקוה שלא ידרוך עלי, יעשה אותי גמד.

דוד מלך ישראל קם בבוקר לטייל,
מרחוק רואה המון סואן צועק "הצילו!"
בלי לחשוב יותר מיום התייצב על המקום,
חוץ משני גמלים וגדי עוד לא ידעו אז מיהו.

"בוא אלי, גוליית נחמד,
שב אצלי על כף היד."
"ככה מדברים?" שאל גוליית באשקלונית.
דוד מלך התעצבן, "הרוגטקה תנגן!"
אבן לעברו ירה, קלע לו בול בפוני.

כל התנ"ך אמר תודה והתרגש,
"אם תרצה להיות מלכנו,
תתקשר מחר בשש"
ומאז לא שמעו אותם אומרים,

הנה בא אלינו, בא אלינו...

מקווה שלא ידרוך עלי
מקווה שלא יקפוץ עלי
הנה בא אלינו גוליית